אנשים כל הזמן מבקשים עצות מפסיכותרפיסטים, כמו:
איך להפסיק לאכול יותר מידי;
איך לצאת מדיכאון;
איך להיפטר מדיכאון בעצמך;
איך להיפטר מדיכאון;
איך לעזור לנרקיסיסט;
איך לגדל ילד במשפחה;
איך להיפטר מאובססיה;
איך להיפטר מVSD;
אנשים מבקשים עצה מפסיכותרפיסט להיתמודדות אם דיכאון, נדודי שינה, נוירוזה והתקפי חרדה
ועוד הרבה טיפים אחרים.
האם פסיכותרפיסט נותן עצות ?
לתת עצות בהקשר של טיפול נשמע הגיוני, אבל למעשה זה נושא שנוי במחלוקת. עצה היא לומר ללקוח מה לעשות, משהו שהרבה מטפלים מחשיבים לא מוסרי ולא מועיל, ולפעמים אפילו מסוכן.
חלק מהסתירה הזאת נובעת מההגדרות השונות של עצם העצה, בהקשר של טיפול. חלק מהמטפלים מאמינים ש “עצה” יכולה להיות רק בהקשר של “להגיד לך מה לעשות”. צורה זו של עצה סותרת את טבע הטיפול, תרגול שנועד להגביר את הכישורים הקוגניטיביים והרגשיים והיכולות של לקוחות לקבל החלטות מצוינות בעצמם, ללא הדרכה חיצונית. זה עלול לשלול מהלקוח את האוטונומיה שלו.
עצה יכולה להיות גם תוצאה של תהליך שבו המטפל מעביר את הרגשות שלו ללקוח. וזה יכול להשפיע לרעה על איכות הטיפול ועל מערכות היחסים הטיפוליות, למשל אם פסיכוטרפיסט מטפל מעביר ללקוח רגשות בלתי הולמות. במילים אחרות, המטפל נותן עצות על סמך רגשות אישיות שלו עצמו, שלא מבוססות על תובנות טיפוליות.
פסיכותרפיסטים אחרים אומרים שטבע של העצה לא בהכרך הוראה, מה שהופך את העצות האלה למקובלות. אם הלקוח מבקש עצה, פסיכותרפיסט יכול להביע את דעתו, לשתף במחשבותיו, או לעודד את הלקוח לנסות לשנות את אסטרטגיית החשיבה שלו.
צורה זו של התייעצות עולה בקנה אחד עם טבע הטיפול הפסיכולוגי, כי היא מאפשרת ללקוחות לפתח את כישורי ההתמודדות שלהם ולפעול באופן עצמאי. זה לא אותו דבר, כמו להגיד להם מה לעשות.
יש מטפלים שלא נותנים עצות. הם משתמשים בגישה זו מסיבות שונות. לחלקם, לחלוק דעות או לעודד מישהו שהם מייעצים לו לעשות משהו, אינו עולה בקנה אחד עם איך שהם רואים את הטיפול. פסיכותרפיסטים אחרים חוששים מסיכון מסויים שכוך במתן עצות, כאשר לקוח בה לקבל עזרה פסיכולוגית: המטופל עלול לקבל עצות, לחוות השלכות שליליות, ובכך לקבל תחושה שלילית מהטיפול עצמו.
עם זאת, גישה שבה פסיכותרפיסט אינו נותנן עצות עשויה לעבוד טוב עבור לקוחות אשר תופסים את הטיפול הפסיכולוגי כמקום שבו אפשר להתחלף ברגשות ולדון בבעיות שלהם אם הפסיכותרפיסט.
מצד שני, חוסר מתן עצה מפסיכותרפיסט יכול להיות מתסכל עבור אנשים שרוצים לקבל הדרכה. יש אנשים שרואים מתן עצה מפסיכותרפיסט כאחת מנקודות הטיפול ולכן מתחילים להתלונן אם פסיכותרפיסט לא נותן להם עצה והדרכה מדויקת על איך לתקן את המצב שבן הם נמצאים.
כשלקוחות רוצים לקבל מפסיכותרפיסט עצה מתאימה ועוזרת, הם צריכים לבקש מהמטפל שלהם לספק אותה. אם המטפל אומר לא, הם צריכים לשקול את האפשרות להחלפת המטפל. אנשים שעבורם מתן עצה זה הבסיס של העבודה שלהם עם הפסיכותרפיסט, צריכים להעלות את הנושא הזה במהלך התקשורת הראשונה עם המטפל החדש, עוד לפני התחלת ההתייעצות.
מצד שני לקוחות צריכים גם להיות מודעים לבעיה שכרוכה במתן יתר של עצות: גישה שבה פסיכותרפיסטים נותנים יותר מדי דעות ועצות מבלי שאפילו נתבקשו לכך, לא עוזרת בטווח הארוך, ועלולה אפילו להזיק.
באופן אידיאלי, אפילו הפסיכותרפיסטים האלה שחושבים שזה הכרחי לתת המלצה ספציפית מפעם לפעם, צריכים לתת עצות רק על פי בקשתו של הלקוח ורק כשה זה מאוד נחוץ.
לפעמים אנשים כל כך מבולבלים ואינם יודעים היכן להתחיל ובאיזה צעדים לנקוט … בזמנים כאלה, הפסיכותרפיסטים יכולים לנצל את הידע שלהם, כדי לעודד את הלקוח לנקוט בצעדים מסוימים שלדעתו של המומחה עשויים להיות שימושיים ביותר עבורו.
כל בנאדם שבה לטיפול אצל פסיכותרפיסט, צריך להחליט לבד מה הוא רוצה מהטיפול, ולחפש פסיכותרפיסט שעונה על הדרישות שלו. בחירת טיפול מתאים והיקף הייעוץ הנחוץ, יעזרו לכם לשפר את איכות החיים שלכם.
