הדרכה למשפחות המתמודדות עם בן משפחה הסובל ממחלת נפש

מאמר זה עוסק במיומנויות תקשורת היכולות לסייע לבניית תקשורת יעילה עם בן המשפחה הסובל ממחלת נפש, הנעתו לשינוי, ושיפור איכות חייו וחיי בני המשפחה.

 

הקדמה

 

תוכן המאמר נלקח מ – חוברת הדרכה למשפחות המתמודדות עם בן משפחה הסובל ממחלת נפש. החוברת הינה פרי של שיתוף פעולה בין משרד הבריאות, ביה“ס לשיקום הקריה האקדמית אונו וארגון (society schizophrenia Colombia British (BC. את חוברת המקור ניתן לראות באתר ca.bc.heretohelp.www .האתר הינו פרויקט משותף של שבעה ארגונים מובילים בתחום בריאות הנפש וההתמכרויות ומטרתו הנגשת מידע בתחום בריאות הנפש וההתמכרויות לאוכלוסיות רב-תרבותיות.

 

התמודדות בני משפחה ,הורים, אחים/יות, בני זוג, ילדים , עם בן משפחה הסובל ממחלת נפש, חובקת בתוכה רמות דחק יומיומיות גבוהות. רמות דחק אלו לעיתים שוחקות את היכולת לתקשורת יעילה בין בני המשפחה. שחיקה של היכולת לתקשורת יעילה עלולה להגביר את תחושת הדחק של בן המשפחה המתמודד ובני המשפחה האחרים . בן המשפחה המתמודד עלול לחוות תחושת דחק (סטרס) כשהוא מתקשה להבין מה שנאמר או מה מצופה ממנו. בני המשפחה עלולים להיקלע למציאות של ריבוי ויכוחים או ביקורת מרובה בבית. מציאות זו מהווה קרקע פורייה להגברת הדחק. מחקרים רבים מצביעים על כך שדחק גבוה הוא גורם שכיח לנסיגה, ולכן קיימת חשיבות רבה לכלי התמודדות שיכולים לסייע בהפחתת הדחק ככל האפשר. הקשבה ותקשורת טובה בין בני המשפחה הינם כלים מרכזיים ויעילים ביותר בהתמודדות. תקשורת טובה מחזקת מעצימה ומעוררת תקווה. אי לכך, ראינו חשיבות רבה בהפקתה של חוברת הדרכה לבני המשפחה בנושא של מיומנויות תקשורת. מטרת המאמר להיות לכם לעזר בימים בהם אתם מרגישים צורך בפסק זמן לחשיבה מחודשת, פסק זמן לחידוש כוחות, וריענון כלים להתמודדות היומיומית.

 

התקשורת בחיינו

 

תקשורת היא אחת הפעילויות השכיחות ביותר שלנו ביום יום. יש הטוענים שאנחנו עוסקים בתקשורת %75 משעות הערנות שלנו. לעיתים תכופות אנו מרגישים שהתקשורת שלנו עם אחרים אינה יעילה כפי שהיינו רוצים . תקשורת מוצלחת תלויה בבחירות שאנחנו עושים לגבי סוג התקשורת, במודעות שלנו לגורמים העשויים להשפיע על האופן בו המסרים שלנו נקלטים, וכן על האופן בו אחרים מגיבים למסרים אלה. ככל שתדעו יותר על תקשורת, יעלו הסיכויים שלכם לתקשר ביעילות. כמו כן, תרגול הוא מרכיב הכרחי בלמידה זו.
תקשורת טובה משפרת את היחסים בין האדם הסובל מהמחלה לבין המטפלים שלו וקרובי המשפחה שלו, ויכולה להועיל לכל אדם במשפחה, כולל האדם הסובל מהמחלה. הפרעות נפשיות והתמכרויות מציבים בפני המתמודד אתגרים נוספים, בעיקר כשההפרעה משפיעה על יכולתו של האדם לחשוב בבירור או להתרכז. אפילו בתקופות הטובות ביותר, עלול להיות קושי לדבר על נושאים רגישים. לפעמים, מאוד קשה לתקשר עם בן משפחה הסובל ממחלת נפש. הסיבה לכך היא שיש לנו, בני המשפחה, מגוון ציפיות ורגשות בבואנו להתמודד עם המחלה.

 

1. יסודות של תקשורת טובה

תקשורת טובה יכולה לעזור:

• להביע, באופן לא מאיים, דאגות וחששות שעלולות להיות לך לגבי בן המשפחה שלך.
• להפחית את הסיכוי לנסיגה על ידי יצירת סביבה חיובית בבית. לשפר את התקשורת עם אנשי מקצוע המעורבים בטיפול בבן המשפחה שלך בפתרון בעיות.
• להבהיר מה כל אחד מבני המשפחה רוצה ויכול לעשות כדי לעזור בתהליך ההחלמה.

התקשורת האופטימלית, במיוחד על רקע מחלת נפש צריכה לכלול מספר יסודות:

• תקשורת ברורה – תגביר את הסיכוי שהמסר שאנו מתכוונים אליו יובן היטב.
• מוכנות להקשיב למחשבות, רגשות, דאגות ולחששות של בני המשפחה.
• שימוש בשפה המובנת לכל האנשים המעורבים.

 

כשבן משפחה סובל ממחלת נפש, יש חשיבות עליונה בניהול תקשורת יעילה ומובנת. בן המשפחה שלכם עלול לחוות דחק )סטרס( כשהוא מתקשה להבין מה שנאמר או מה מצופה ממנו, או כשהוא חש שלא מבינים אותו. ריבוי ויכוחים או ביקורת מרובה בבית גם כן עלולים ליצור דחק. דחק הוא גורם שכיח לנסיגה, לכן חשוב להפחית את הדחק במידת האפשר.

תקשורת יעילה דורשת זמן, תרגול, ושיתוף פעולה.

 

קווים מנחים לתקשורת

 

• דברו במשפטים קצרים, ברורים וישירים. הסברים ארוכים ומורכבים עלולים להיות קשים להבנה מכיוון שהפרעות נפש מסוימות פוגעות בריכוז. יותר קל להבין ולהגיב להיגדים קצרים, ברורים וממוקדים.
• דאגו שתוכן המסרים שלכם יהיה פשוט וממוקד. עסקו בנושא אחד; תנו רק הוראה אחת בכל פעם. אחרת, הניסיון לעקוב אחר השיחה עלול לגרום לבלבול, במיוחד למישהו עם מחלת נפש.
• עשו ככל יכולתכם לשמור על ’רמת גירוי‘ נמוכה ככל הניתן. קול רם, דיבור עיקש, האשמות וביקורת עלולים להלחיץ מאוד את האדם הסובל מקושי נפשי.
• אם בן המשפחה שלכם נראה מכונס בעצמו ולא מתקשר, הניחו לו לעת עתה. סביר יותר שהמסר שלכם יזכה לתגובה הרצויה כשבן המשפחה שלכם יהיה פתוח יותר לשיחה.
• לעיתים תגלו שבן המשפחה שלכם מתקשה לזכור את מה שאמרתם לו. במצבים אלה תצטרכו לחזור על הדברים, הוראות והנחיות.
• היו נעימים ויציבים. אם תבהירו את עמדתכם ולא תשדרו מסרים סותרים, לא יהיה קל לבן המשפחה שלכם לתת פרשנות שגויה לדבריכם.
• אם השיחה הופכת לוויכוח, כל מי שלוקח חלק בה צריך להסכים לקחת ”פסק זמן“. אולי כדאי לקחת כמה נשימות עמוקות או לצאת לטיול קצר ורק אז לחזור לשיחה.
• הקשיבו בתשומת לב לדבריו של בן המשפחה. אמרו לו שאתם מעריכים את נקודת המבט שלו ומבינים את רגשותיו.
• הימנעו מהטלת אשמה. נסו לא להאשים את עצמכם או את בן המשפחה שלכם במחלת הנפש. זכרו, מחלות נפש והתמכרויות הן מחלות בדיוק כמו סכרת או יתר לחץ דם.

תקשורת טובה היא עניין של תרגול, התמדה ושימוש בכישורים רבים שכבר יש לנו.

 

2. כיצד נתבטא באופן ברור
להלן כמה דוגמאות לתקשורת דו-משמעית. בעמודה השנייה מופיעות מספר דוגמאות לשפה ברורה ומוחשית יותר.

 

 

3. תקשורת היא גם מילולית וגם לא מילולית

כשאנחנו מתקשרים פנים מול פנים עם אדם אחר, אנו משתמשים גם במילים וגם בתקשורת לא מילולית כדי להעביר את המסרים שלנו. למרות שלעתים קרובות מתייחסים לכך כסוגים שונים של תקשורת, בפועל הם שלובים זה בזה.

תקשורת לא מילולית פועלת בשילוב עם המילים כדי לתת דגשים ומידע נוסף שאינו מועבר במילים; היא מעבירה רגשות ותחושות, והיא מסמנת הבנה ומעורבות בשיחה. חשוב שנהיה מודעים לאופן בו אנחנו משתמשים בתקשורת לא מילולית. במצבים מסוימים, המילים שלנו מעבירות מסר אחד בעוד שהתקשורת הלא מילולית מעבירה משהו שונה למדי. למשל, אפשר להגיד ”אוי, זה פשוט נפלא!“ תוך כדי שאנחנו רומזים באופן לא מילולי שאנחנו לא מרוצים. חשוב שהמסר שאנחנו מעבירים באופן לא מילולי יהיה תואם את מה שאנחנו אומרים.

כמו כן, כאשר מקשיבים לאחרים, תמיד חשוב להקשיב למלוא המסר ולהבין את כולו. למשל, האדם יכול להגיד שהוא יעשה משהו, אבל הוא מביע את חוסר העניין שלו באופן לא מילולי.

יכול להיות שמה שהוא אומר לנו זה מה שהוא מרגיש מחויב לומר, אך בפועל הוא ממש לא רוצה או לא יכול לעשות זאת. במקרה זה, נרצה לברר מה בן השיחה שלנו מרגיש וחושב.

קשר עין, טון דיבור והבעת פנים הנם התנהגויות לא מילוליות חשובות התורמות לתקשורת יעילה.

מחלות נפש מסוימות כגון סכיזופרניה עלולה לפגוע ביכולת של האדם להבין תקשורת לא מילולית.
אנשים בכלל ובוודאי כאלו עם מחלות נפש עשויים להיות רגישים מאוד לטון דיבור קשוח וביקורתי. טון הדיבור יכול לגרום לאדם האחר להתגונן, ואז יפחת הסיכוי שהוא ישמע את מה שנאמר או ינסה לעשות את מה שאתם מבקשים.

 

מיומנויות תקשורת

 

בחלק גדול מהתקשורת שלנו אנו מנסים לגרום לאנשים להבין מה אנחנו חושבים, מרגישיםמ או מאמינים בקשר להתנהגותם ולהשפיע עליהם כך שיתנהגו בצורה מסוימת. ”מיסגור“ המסר עשוי להשפיע על האופן בו המסר נקלט אצל האדם האחר. ”מסגרת“ המסר כוללת מאפיינים כגון טון הדיבור ובחירת המילים שלנו.

כולנו יכולים להפיק תועלת ממשוב מכבד על האופן בו ההתנהגות והפעולות שלנו משפיעות על הסובבים אותנו.

כיצד לומר לאחרים מה משמח אותנו: הבעת שבח

 

לומר לאנשים שמעשיהם מוצאים חן בעינינו מעודד אותם לפעול כך לעתים קרובות יותר. שבחים כוללים העברת הרגשות החיוביים שמתעוררים בעקבות התנהגות טובה מסוימת. כולנו זקוקים למחמאות על ההתנהגויות שלנו כאשר הן ממוקדות, משמחות, אדיבות או מועילות לאחר.

אנשים עם מחלות נפש נאבקים עם ההערכה העצמית שלהם. מסר על פעולה שבוצעה היטב או שנשאה חן בעיני אדם אחר עשוי לסייע לו לבנות את ההערכה העצמית ואת תחושת המסוגלות שלו. יש חשיבות גם להישגים קטנים – במיוחד לאדם המתמודד עם מחלת נפש. בזמנים של דחק וייאוש, מסרים כגון אלה עוזרים לאדם להמשיך להתאמץ אפילו כשההתקדמות איטית מאוד.

 

הכרה בפעולה או בגישה חיובית או מועילה עוזרת בשני אופנים:

1. מראה לבן המשפחה שלכם שאתם שמים לב ומעריכים את התנהגותו החיובית
2. מגדילה את הסיכוי שהאדם יחזור על התנהגות זו.

 

הצעות לדרך הכרה בפעולה או בגישה חיובית:

1. הסתכל על האדם.
2. בטון ידידותי תאמרו בדיוק מה מצא חן בעיניכם.
3. תאמרו לאדם איך זה גרם לכם להרגיש.

 

הבעת רגשות שליליים

באופן בלתי נמנע, לא משנה כמה אנשים מסתדרים אחד עם השני, יש התנהגויות שמציקות גם לטובים ביותר שבינינו. ביטוי בונה של רגשות שליליים נותן לאחרים משוב על איך התנהגותם משפיעה עלינו. אם אנחנו לא מביעים רגשות אודות ההתנהגות הזאת, אחרים לא תמיד ידעו שזה מרגיז אותנו. בביטוי הרגשות באופן בונה, אנו יכולים להימנע מ“שמירת הדברים בבטן“ או הבעתם באופן פוגעני או בלתי מועיל.

לעתים קיים קושי להביע רגשות שליליים – יתכן שאנחנו חוששים שהמסר יעליב את האדם או שאנחנו חוששים מתגובתו. לכן, האופן בו אנחנו מביעים את הרגשות שלנו חשוב לא פחות מתוכן המסר עצמו. אפשר לתת משוב בונה על פעולות שמשפיעות עלינו באופן שלילי.

קשה מאוד לשנות אישיות, גישה או תחושות. אולם, אם מגדירים התנהגויות מסוימות כהתנהגויות רצויות או בלתי רצויות, סביר יותר שהאדם יהיה מסוגל להשקיע מאמץ לשנות אותן. כמו כן, אנשים נוטים להיות פתוחים יותר לשינוי כשאנשים אחרים מביעים רגשות לא נעימים כלפי התנהגותם מאשר כלפי האישיות או האופי שלהם. )מתוך פרויקט התמיכה החברתית במשפחה, המכון הנוירו-פסיכיאטרי של UCLA) .

 

הצעות:

הצעה לדרך הבעה של רגשות שליליים:

1. הסתכל באדם.
2. דבר באופן ברור אבל לא בקשיחות.
3. פרט לגבי ההתנהגות.
4. אמור לאדם אלו רגשות עוררה התנהגותו.
5. הצע רעיונות כיצד האדם יכול למנוע חזרה על ההתנהגות בעתיד (או הצע לקיים שיחה לפתרון הבעיה).

 

התמקדות בהתנהגות מסוימת מונעת הכללות הפוגעות ביעילות התקשורת, למשל: מיקוד גם מונע תקשורת מאיימת או מציקה, שלרוב אינה מועילה. איומים או נדנודים עלולים לעורר תגובת כעס, תסכול, חוסר אונים שיפחיתו עוד יותר הסיכוי שהאדם ישנה את התנהגותו. להלן כמה דוגמאות למסרים מאיימים או ”מנדנדים” מהם יש להימנע: ”אם אתה רוצה להמשיך לגור כאן כדאי שתנקה את המטבח“. ”מתי אתה הולך לנקות את המטבח? ביקשתי ממך שוב ושוב אבל עדיין לא עשית את זה“.

 

 

התמודדות עם בעיות תקשורת

 

דיבור מבולבל או מעורפל אם האדם אינו מביע את רעיונותיו באופן ברור או שרעיונותיו מבולבלים:

• תגידו לאדם שאתם מתקשים להבין ורוצים להבין את מה שהוא אומר.
• בקשו מהאדם לדבר באופן ברור יותר. על מנת לסייע לו בכך, בקשו ממנו לנסח שוב את דבריו או להוסיף מידע. מסו לעזור לו בשאלות מנחות, שאלות אינפורמטיביות.
• חזרו על מה שנאמר כדי שתוכלו לוודא שהבנתם את המסר.

 

אי הבנות

אי הבנות יכולות לנבוע מפזיזות בהסקת מסקנות או מפירוש שגוי שניתן למה שנאמר. קשיים קוגניטיביים הנובעים ממחלות נפש גם יכולים להקשות על ההבנה. אם מתרחשת אי הבנה:

• אמרו מה הייתה כוונתכם באופן רגוע ובקצרה, ואז תשנו את הנושא או תעזבו את השיחה.
• הימנעו מוויכוחים או דיונים ממושכים על אי ההבנה. אם המסר שלכם לא היה ברור, התנצלו.
• קחו בחשבון שקשיים קוגניטיביים של המאזין עלולים להיות הסיבה לאי ההבנה.
• אם תתרגזו או תהיו ביקורתיים, לא תשיגו דבר, ויש סיכוי שהדבר יפגע באדם האחר או יחמיר את המצב.

 

כיצד לדבר עם בני משפחה – ילדים ובני נוער על מחלות נפש

 

כשמחלת נפש מופיעה במשפחה, הילדים מבולבלים ומפוחדים בדיוק כמו בני המשפחה הבוגרים. הם יודעים שמשהו אינו כשורה. הם זקוקים למידע והסברים שיסייעו להם להבין את המתרחש. לעתים קרובות ילדים מדמיינים שהמצב גרוע יותר ממה שהוא בפועל. הורים ואחים בוגרים יכולים להקל על פחדים וחרדות. תעזרו לילד שלכם לתמוך בבן המשפחה בכך שתדברו אתו על מחלת הנפש. היו כנים אך אופטימיים.

דברו עם ילדיכם בשפה ובהסברים שמתאימים לגילו ולרמת הבגרות שלו. חפשו ספרים ועלונים שנכתבו עבור ילדים. התייחסות למחלת נפש כאל מחלה גופנית אחרת עשויה לסייע להם להבין שמחלת הנפש אינה חריגה. אם הם יודעים קצת על מחלות כרוניות אחרות כגון אסתמה, תוכלו להשתמש בדוגמאות אלה על מנת להסביר שהטיפול הדרוש הוא ממושך ושהתסמינים עלולים להופיע שוב ושוב.

חשוב שתצטיידו במידע מקיף אודות המחלה עליה אתם מדברים. אם הילד שלכם שואל שאלות עליהן אינכם יודעים להשיב, היו כנים ותגידו שאינכם יודעים. תגידו לו שתנסו לברר את התשובה.

מה שאתם אומרים ועושים בקשר למחלה של בן המשפחה שלכם כנראה ישפיע על הילד שלכם יותר מכל דבר שתגידו לו לעשות. פעלו באופן חיובי והיו מודל לחיקוי עבור הילד.

 

מצבי קונפליקט

 

כאשר אנו מתמודדים עם מצבי קונפליקט, רבים מאתנו חשים אי נוחות ואיננו יודעים מה עלינו לעשות. לפעמים אנחנו מנסים להימנע מהסוגיה ולקוות שהבעיה תיעלם. אולם קונפליקטים כמעט אף פעם אינם נעלמים מעצמם )בכל אופן, לא לעתים קרובות מספיק(. כמו כן, גם אם אנחנו מצליחים להימנע מעיסוק במצב, הנושאים עצמם עומדים בעינם. בהדרגה, מצטברות יותר בעיות. הטינה מצטברת בתוכנו. בסופו של דבר אנחנו עלולים להגיע למצב בו מספר נושאים עולים לפני השטח ב‘סופר-ריב‘ אחד גדול. במצב כזה, הרגשות עולים על גדותיהם ונחסמת האפשרות לפתור את המצב.

 

הצעות להתמודדות עם קונפליקט:

1. התמודדו עם כל בעיה כשהיא מתעוררת. אם הרגשות מאוד עזים, קחו זמן להירגע ותכננו שיחה במועד אחר. וודאו שאתם פועלים בהתאם לכוונה הזאת.
2. תפתרו בעיה אחת בכל פעם. הבטיחו לחזור לנושא האחר מאוחר יותר ותקיימו הבטחה זו.
3. פעלו בשיתוף פעולה כדי שכל האנשים המעורבים ירוויחו משהו מההחלטה.
4. היו ישירים ומדויקים בקשר לנושא המסוים – אבל היו רגישים לאדם האחר.
5. זהו את ההתנהגות שגורמת לבעיות, במקום לעשות הכללות. הפרידו בין הרגשות שלכם כלפי ההתנהגות לבין רגשותיכם כלפי בן המשפחה.
6. תשקלו לערב צד שלישי שאתם בוטחים בו אם אתם מרגישים שאתם לא מסוגלים לפתור את הקונפליקט בתוך המשפחה.

 

 

פתרון בעיות

 

בגישתנו לפתרון בעיות חשוב להתמקד בנושא אחד. לעתים קרובות מדי אנחנו מאפשרים לסוגיות רבות להצטבר ומנסים לפתור את כולן בבת אחת; לפעמים במהלך הדיון בסוגיה אחת, מתעוררת גם סוגיה אחרת.

התמודדו עם בעיה אחת בכל פעם. הימנעו מהסחות דעת. אם מתעוררות סוגיות אחרות, הסכימו להקצות זמן לטפל בהן בעתיד.

גישה מובנית לפתרון בעיות יכולה להועיל לכם לגשת לקושי עם בן המשפחה ולנסות לפתור אותו:

1.  זיהוי הבעיה.
2. סיעור מוחות להצעת פתרונות.
3. הערכת החלופות.
4. החלטה על פתרון אופטימלי.
5. תכנון הפעולות הנדרשות.
6. יישום הפתרון.
7. בדיקה: האם הפתרון היה יעיל?
8. אם הפתרון לא היה יעיל, נסו פתרון אחר או עדכנו את התכנית ונסו שוב.

 

צעד 1:
זהו את הבעיה הגדרה ברורה של הבעיה חיונית לפתרון מוצלח. הבנת הבעיה גם תעזור לנו לזהות כשהבעיה נפתרה, כלומר אלו דברים צפויים להשתנות כשהבעיה תיפתר
הצעות לדרך זיהוי הבעיות בעזרת מיומנויות ההקשבה הפעילה שנדונו לעיל ביחידה זו:
1. הסתכלו על האדם; תתעניינו במה שהוא אומר.
2. הפחיתו הסחות דעת והקפידו להקשיב לדבריו.
3. הפגינו או תראו סימנים שאתם עוקבים אחרי מה שהוא אומר.
4. שאלו שאלות אם הבעיה אינה ברורה לכם.
5. בדקו שהבנתם על ידי כך שתגידו לאדם מה חשבתם שהוא אמר ובקשו את אישורו לכך.

צעד 2:
סיעור מוחות להצעת פתרונות בסיעור מוחות המשתתפים מעלים מספר רב ככל האפשר של פתרונות. תעודדו את כולם להשתמש בדמיון, לא משנה כמה הרעיון נראה מגוחך. פתרונות מגוחכים לעתים עשויים להוביל לפתרון טוב יותר מפתרונות שגרתיים. בשלב זה, מעלים פתרונות אפשריים – אך לא דנים בהם. מומלץ לכתוב אותם לשם הערכה בשלב מאוחר יותר.

 

צעד 3:
הערכת הפתרונות מנו את כל המאפיינים הטובים והרעים של כל פתרון. זכרו שגם לפתרונות רעים יכולות להיות תכונות טובות, למשל שקל ליישם אותם, גם אם הם אינם באמת פותרים את הבעיה.

 

צעד 4:
בוחרים את הפתרון האופטימלי המטרה בשלב זה הנה לבחור פתרון או קבוצת פתרונות שנראה המתאים ביותר לבעיה. רצוי מאוד שהפתרון הנבחר לא יהיה קשה מדי ליישום. תנאי זה עלול לחייב בחירה בפתרון שאינו הפתרון האידיאלי. פתרון בר ביצוע מסייע להתניע את יישום הפתרון. גם אם פתרון זה אינו מצליח, הלקחים הנלמדים ממנו עשויים לתרום לפתרון הביעה אם יידרשו צעדים נוספים. דרך פעולה זו עדיפה על פני בחירת פתרון שאינו בר ביצוע.

 

צעד 5:
תכנון לעתים קרובות, פתרון מחייב נקיטה במספר פעולות. עיבוד הפרטים של התכנית יתרום להצלחתה. האם כל המעורבים יודעים מה עליהם לעשות? האם תכננתם אסטרטגיה להתמודדות עם קשיים בלתי צפויים?

צעד 6:
יישום הפתרון ברגע שיש לכם תכנית ושלבי הפעולה, יישמו אותם!

 

צעד 7:
בדיקה לעתים דרושים מספר ניסיונות כדי לפתור בעיה. חשוב להעריך את התהליך תוך כדי ההתמקדות. הניסיון הראשון לפתור את הבעיה עלול להיכשל – מכשולים או קשיים בלתי צפויים עלולים להופיע. יתכן שתידרשו לשנות או להוסיף פעולות נוספות.

 

צעד 8:
עדכון התכנית ונסיון נוסף עודדו את כולם להכיר ברגשות האכזבה, אבל לא להתבוסס בהם. כישלון הוא לרוב תוצאה של תכנון לקוי או אירועים שאינם בשליטתנו, ואינם בהכרח מעידים על כישלון של האדם עצמו. כל ניסיון הוא הצלחה קטנה הראויה לשבח. תתייחסו לניסיונות הראשונים כאל אימונים או צעדים לקראת פתרון הבעיה. גם פתרונות חלקיים הם מועילים. תעודדו את האדם לנסות שוב.

 

 

כאן ניתן להוריד קובץ של חוברת הדרכה למשפחות המתמודדות עם בן משפחה הסובל ממחלת נפש.
(נלקח מאתר משרד הבריאות של ישראל https://www.health.gov.il).
 חוברת הדרכה למשפחות המתמודדות עם בן משפחה הסובל ממחלת נפש. החוברת הינה פרי של שיתוף פעולה בין משרד הבריאות, ביה“ס לשיקום הקריה האקדמית אונו וארגון (society schizophrenia Colombia British (BC. את חוברת המקור ניתן לראות באתר ca.bc.heretohelp.www .האתר הינו פרויקט משותף של שבעה ארגונים מובילים בתחום בריאות הנפש וההתמכרויות ומטרתו הנגשת מידע בתחום בריאות הנפש וההתמכרויות לאוכלוסיות רב-תרבותיות.